<h1>צרור הכסף הארוך, דרך ד' שער ב'</h1>
<h2>דף לא.</h2>
בנדרים אמר שמואל הנוטל כלי מן האומן על מנת לבקרו ונאנס בידו חייב. והני מילי דקייצי דמיה. ואסיקנא [הני מילי] בזביני חריפא אבל בזבינא דרמי על אפיה, כלומר שאינה נמכרת כל כך במהרה, דהנאת המוכר היא, והילכך הרי הוא ברשות מוכר עד שיפסוק הדמים ויגביהנו הלוקח אחר שפסק. אבל אם דמיו קצובין והמוכר מוצא כמה [קונים] למוכרו, מכיון שהגביהו כדי לקנותו קם ברשות הלוקח, ואם נאנס בידו חייב בדמיו. והא דאמרינן והוא דקייצי [דמיה], היינו מפי המוכר, או שאמר לו עכשיו בפירוש כלי זה בכך וכך, או שקצץ פעם אחרת לכל מי שבא ליקח ממנו כלי זה או כלי כזה. הא לאו הכי אע"פ שמוכרין בעיר בקצבה ידועה לא קנה, דילמא אין המוכר מתרצה בכך ולא הלוקח. וכי אמר שמואל דהוי כקנוי הני מילי לענין אונסין או לענין חזרה, דלא מצי מוכר הדר ביה. אלא מיהו אי בעי לוקח למהדר הרשות בידו דא"ל דטב מיניה בעי, אלא [א"כ גמר בלבו לקנות ו]בירא שמים [שדובר אמת בלבו].
